מאמרים #זוגיות

אם אנחנו בית חזק שלם ובטוח, זוגיות טובה יציבה ואוהבת, ניתן לצאת החוצה עם האור הזה ולעבור את הפתח לכיוון החוץ. הרוחות המנשבות בחוץ לא יוכלו לכבות את הנרות שהדלקנו " על פתח בתינו מבחוץ".

זוגות לומדים לכבד גם את המקומות של האחר, אך מבלי לאבד את הזהות העצמית בתוך הקשר, ומתוך כך ליצור קשר זוגי חזק ויציב

אחת השאלות שאני נשאלת לא פעם (ולעיתים בשיחה הראשונה) מזוגות שבאים אליי לייעוץ היא: "כמה זמן זה יקח?" אין לי תשובה אחת שמתאימה לכל הזוגות. אבל אני מוסיפה ואומרת שאחד המרכיבים שיכול להשפיע על משך הזמן הוא כמה תצליחו לשנות את הדברים שדורשים שינוי (שזה ממש לא קל!), כמה תפנימו ותצליחו ליישם את הכלים שאתם רוכשים במפגשים שלנו, כמה מהר תצליחו לרכוש התנהגויות חדשות, וכמובן גם כמה מדויקת אני אהיה עבורכם.

בזוגיות, יש להומור הכוח לעזור לנו להקטין נזקים ולמזער את הקונפליקטים שלנו. לפעמים במקום להמשיך ולשוחח על קונפליקט זוגי, בדיחה טובה יכולה להזיז אותנו מהמקום בו כבר התחלנו להתחפר ללא יכולת לצאת. לעיתים הבדיחה היא דרך היציאה הכמעט יחידה מהמקום הלא רצוי אליו הגענו. אפשר גם להשתמש בהומור כנתיב יציאה רגעי, עם יכולת לחזור אל הקונפליקט בזמן אחר, לאחר שקצת נרגענו.

חגים וסעודות משפחתיות יכולים להיות קשים עבור מי שרוצה את הביחד. וכל עצה שניתן כאן לא תמיד מתאימה לכל אחד; יש כאלה שיעדיפו את ההצעה שהפעם לא יבואו ויתנו להם פתח למפלט. יש כאלה שיעדיפו להיות חלק העיקר שיפסיקו כבר המבטים החומלים האלה. ויש כאלה שירצו שיחד איתם נשתכר ונצחק ונצעק: לשנה הבאה עם טבעת וחופה.

כשמישהו מקשיב לי, אני מרגישה שאני חשובה לו, אני חשה שמה שעובר עלי מעניין אותו, והוא רוצה לקחת חלק בתחושות וברגשות שלי. כשמישהו מקשיב לי, הקושי שהיה לי מתחלק לשניים, ואם זה היה רגש חיובי הוא מוכפל (כן, זה מין קסם שכזה...). כשמישהו מקשיב לי, אני מרגישה שמה שהכביד עלי, כבר מכביד פחות, והמשא שהרגשתי, נישא על ידי שניים. יחד עם זאת חשוב לציין, שלא פחות מלדעת להקשיב, חשוב גם לדעת לשתף. לספר את הסיפור שלי בצורה תמציתית, עם פרטים חשובים אבל לא להלאות. לעיתים הקושי של בן הזוג להקשיב נובע מעודף פרטים, או מהליכה סחור סחור.

מריבות בין בני זוג זה סימן לקירבה. לא, זאת כמובן לא המלצה לריב...🤓 אבל זאת כן המלצה כשמשהו מפריע לזוגיות, כשמשהו מפריע לקשר (כן, גם בשלב הדייטים...) לעצור, לפרוק, לדבר... ומשם להמשיך, משם לנסות ולהתקדם איך ממשיכים יחד. איך ממשיכים כשכל אחד מהשניים מרגיש שרואים אותו, מרגיש שמקשיבים לו, מרגישים שמתייחסים לדברים אליהם הוא זקוק.

ופתאום ההוא שלא רציתי אותו רק בגלל הגיל, או ההיא שלא יצאתי איתה שוב רק כי היא מדי התביישה... נראים לי פספוס רציני (ותשלימו אתם לבד, על איזה עוד ״קריטריונים״ משמעותיים שללתם, שפתאום בפרספקטיבה נראים לך שוליים כל כך!). ופתאום במחשבה קצת יותר מעמיקה, ואחרי עוד שנה שעברה אני מבין או את מבינה, שדיפדתי הלאה בגלל שטות. ולרגע פיספסתי את הדברים החשובים באמת.

תיאום ציפיות. זה נשמע פשוט אבל משום מה אנחנו שוכחים לעשות זאת. בדרך כלל, אנחנו חושבים שהצד השני חושב כמונו, מרגיש כמונו, ומצפה לאותם הדברים מהטיול המתקרב, מהדייט הזוגי או מהחופשה המשפחתית. אם אנחנו יודעים שיש בינינו חילוקי דעות אנחנו מעדיפים להימנע מתיאום הציפיות, ומעדיפים 'לזרום', מה שבדרך כלל מתברר כהחלטה לא נכונה. לכן, אני ממליצה בחום לפני חוויה משותפת לעשות תיאום ציפיות. לשאול זה את זה איך הוא רואה את הטיול, החופשה, המפגש המשפחתי וכד', למה הוא מצפה, ממה הוא חושש, מה הוא חושב שיהיה לו קשה ממה הוא יכול ליהנות, וכיצד אני בתור בן זוג יכול לעזור לעבור את זה בצורה טובה.

ולכן כל כך חשובה היא הסליחה. לדעת שגם אם לשניה איבדנו את הדרך, ובמהלך החיים התעלמנו, סרבנו, נחלקנו ובזה שמולנו פגענו, אנחנו מצהירים יחד שאנחנו אנושיים. שמותר לטעות. שמותר לאבד דרך, ובכל זאת הביחד הזה חשוב לנו ואנחנו מוכנים להתחיל מחדש ולקבל האחד את השניה.

חשוב גם לדעת לריב. לא, לא התבלבלנו. ההמלצה שלנו לבני הזוג היא מדי פעם אפילו קצת לריב. למה לריב? כי לשמור בבטן, להבליג, לשתוק, לוותר שוב ושוב במחיר שהכעס הולך ומתמלא, שהבטן עוד רגע מתפוצצת, זה בדרך כלל מתכון לפיצוץ. עדיף לדבר, לשתף, לפתוח. כן, גם להתלונן ולקטר. ואם צריך אז גם להתווכח ולריב. אבל זאת הדרך לשתף את בן הזוג במה שיושב על לבך, וזאת הדרך למצוא יחד מסלול נכון יותר. פתרון שטוב יותר לשניכם. ולמה עוד לריב? כי לריב זאת מיומנות חשובה. שחשוב ממש ללמוד אותה ולתרגל אותה. שחשוב להתנסות בה ולעשות אותה נכון. בצורה שלא פוגעת, ולא מקטינה, ולא משפילה או מענישה. ולמה עוד לריב? כי השלמה אחרי מריבה זוהי מתנה גדולה. רגע של חסד שבו אפשר שוב לנשום יחד, לחלום יחד, לשמוח יחד. והשלמה אחרי מריבה יכולה להביא את הזוגיות למקומות חדשים וטובים יותר. אז הדרך של לשתף, לפתוח, לריב ואחר כך להשלים ולבנות קומה גבוהה יותר, זאת הדרך לאהבה. #סליחות

​אז שירה ויוני (השמות לא אמיתיים) הם כאלה. הם נפגשו בהפגנה לפני 13 שנים. שניהם עמדו וצעקו מניפים ידיים בתלהבות, צורחים מכל הלב, כשלפתע הצעקה הדדית שלהם נשארה לרגע תלויה באוויר, העיניים נפגשו וחצי שעה אחר כך כבר ישבו יחד לקפה. שם הם גילו שמטורף איך הם לא ניפגשו קודם. בכל כך הרבה מקומות חייהם חפפו. ​הם היו באותו שבט בבני עקיבא, סניפים די קרובים באותו מחוז, אז איך הם לא נפגשו בשום מחנה? שניהם סיימו יחד לפני 3 שנים באוניברסיטה באריאל. ושניהם משתתפים כבר תקופה ארוכה בהפגנות של ימי שלישי.