עניין של גישה

סנטימנטים רבים ועזים יש בי כלפי פרשת ויגש. סבי, ישראל ינאי ז"ל, שהיה 'בעל קריאה', והעמיד דורות רבים של תלמידים, שיודעים את טעמי המקרא לפנַי ולפנים בצורה מדויקת, לימד גם אותי חלק מהטעמים הללו.
ישבתי בחדרו, ושרתי אחריו בניגון מוטעם: "קדמא ואזלא רביעי", ואז חזרתי באותה המנגינה על הפסוק הראשון של פרשת ויגש: "וַיִּגַשׁ אֵלָיו יְהוּדָה". סבי הסביר לי אז, שהטעמים מתאימים בדיוק רב לתוכן של הפסוקים, והם מתורגמים כך: "התקדם (קדמא) ובא (ואזלא) הבן הרביעי (רביעי) - הוא יהודה. אולם לא רק בגלל הזיכרונות נוגעת הפרשה בנימי נפשי. אומנם הפסוק "וַיִּגַשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" מהדהד באזנַי, אך לא פחות מכך אני שומעת את קולו של יוסף נישא בחלל הארמון: "אֲנִי יוֹסֵף - הַעוֹד אָבִי חָי"? אילו עוצמות, איזו התרגשות!!!
ואם זה לא מספיק מגיע ההמשך (מ"ו, כט), שמתאר את פגישתם של אב ובנו לאחר 22 שנים של ריחוק, עצב, אֵבל והמון סימני שאלה במילים בודדות מלאות הוד: "וַיֵּרָא אֵלָיו, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד". לא משנה כמה שנים אני שומעת את הפרשה, ההתרגשות שאוחזת בי למשמע הפסוקים הללו גוברת על העובדה שאני יודעת מה יקרה, ופורצת לעיתים אף את סכר הדמעות.

ויגש אליו יהודה
במילים אלו פותחת הפרשה שלנו, ואני מוצאת את עצמי מתלבטת, כיצד נראתה התמונה הזו. כיצד בדיוק ניגש יהודה ליוסף? האם כפי שאומר רש"י שדיבר אליו קשות? או כפי שאומר המדרש (ב"ר צג, ז):
"נימה (שערה) אחת היתה לו (ליהודה) בליבו, כיון שהיה כועס - קורע את כולם". או שמא ניגש יהודה אל יוסף בעדינות, בחשש ובצעד מהוסס? כך או כך אין ספק כי יהודה ניגש, ועשה צעד אחד קדימה. הוא יוזם שיח שמתקיים במרחב של יוסף. ה'שפת אמת' (תרל”ז) כותב כך:
"דכתיב ויגש אליו יהודה - פירוש 'אליו' ליוסף, גם אל עצמותו - פירוש לעצמו. גם פירוש 'אליו' להקב"ה". שלושה פירושים מביא ה'שפת אמת' למילה 'אליו': האחד – כפשוטו, יהודה ניגש אל יוסף, השני – יהודה ניגש אל עצמו ואל עצמיותו שלו, והשלישי – יהודה ניגש לקב"ה. ה'שפת אמת' מלמד אותנו, כיצד ניגשים אחד לשני, איך מתחברים, ואיך מגשרים.
ראשית, עלינו להתחבר לעצמנו, לרצונות שלנו, לאמת הפנימית שלנו ולערכים שאנו חיים לאורם.
שנית, עלינו לדעת מי עומד מולנו, מהם הערכים שמנחים אותו בחיים, ומהי האמת הפנימית שלו. שלישית, עלינו להתחבר לריבונו של עולם, כדי שגם אם בסופו של דבר תישאר המחלוקת, נדע כי היא לשם שמים.
הנאום של יהודה, למרות שהיה נאום, הביא בסופו של דבר למילים הספורות והמדויקות של יוסף: "אני יוסף!". "אכן", אמר יוסף ליהודה, "הצלחת להתחבר ל'אני' שלך, וגם להבין את ה'אני' שלי; הצלחת לגשת אלי ולפרוץ את המחסום. מתוך זה שהרשית לעצמך להיות יהודה, אני יכול להיות שוב יוסף, ולדעת כי אביכם עליו העדתם כי הוא חי (מ"ג, כז-כח): 'הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, הַעוֹדֶנּוּ חָי. וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי', הוא גם אבא שלי - הַעוֹד אָבִי חָי"!
והחיבור הזה לעצמיות של כל אחד מהאחים, יכול היה לחבר בין שני האחים, ואף לחבר את יעקב להיות שוב לאבא של כל 12 השבטים גם יחד, בבחינת "הִנֵּ֣ה מַה־טּ֭וֹב וּמַה־נָּעִ֑ים שבט (שֶׁ֖בֶת) אַחִ֣ים גַּם־יָֽחַד " (תהלים קל"ג, א). וכדי להדגיש את המשמעות העמוקה של הצעד שעשה יהודה לקראת יוסף בתחילת הפרשה, רואים אנו בפסוקים הבאים, שאחרי שהאחים עשו צעד לאחור, "כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו", חוזר ומבקש מהם יוסף לגשת אליו: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, גְּשׁוּ נָא אֵלַי – וַיִּגָּשׁוּ, וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם" (מ"ה, ד). אחרי שכבר אמר קודם "אני יוסף", יכול עכשיו, אחרי שניגשו אליו, מתוך הקִרְבה המחודשת והמרגשת להרגיש ולומר: כולנו אחים - " אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם".

הגישה הזוגית
מה ניתן ללמוד מיוסף ויהודה? ניתן ללמוד להתחבר לעצמנו, לעשות צעד ולהתקדם למרחב של בן הזוג, לכוון את ליבנו לאבינו שבשמיים, ולרצות להיות בשלום.
ניתן גם ללמוד, שהיכולת להתחבר מחדש איננה עוברת דרך ביטול העצמי, אלא להיפך, תוך חיבור לעצמיות העמוקה ביותר שלי, דבר שיכול להוביל לתהליך הזה גם אצל בן הזוג. ניתן גם ללמוד, שאם בן הזוג מתרחק מאיתנו, אנחנו יכולים לגשת אליו, או לבקש ממנו לגשת אלינו בצורה עדינה, שתראה את הרצון שלנו להיות קרובים. מעניין לראות, כי הנקודות הללו מתקשרות עם שיטה מרתקת שמתפתחת היום, שיטה המכונה 'מובחנות'. בשיטה זו לומדים בני זוג בראש ובראשונה להתחבר לעצמם, לכוחות, לחוזקות ולערכים שלהם. לאחר מכן הם לומדים לכבד גם את המקומות של האחר, אך מבלי לאבד את הזהות העצמית בתוך הקשר, ומתוך כך ליצור קשר זוגי חזק ויציב. שנזכה!
. . .
הכותבת: אורית לם
יועצת זוגית
יועצת מינית
ומדריכת כלות
פלאפון: 054-4926371
מייל: orit.lamm@gmail.com