Des articles

Chacun de nous peut se souvenir d’un sourire que nous avons souri, de mots que nous avons dits ou d’une action que nous avons faite, et ils ont été interprétés par notre partenaire différemment, et parfois même à l’opposé, de ce que nous avions prévu ou pensé. Les mots ou les actions qui étaient destinés à un but positif peuvent être reçus négativement par l’autre partie, selon l’humeur, le moment, le sentiment et la perspective du partenaire à ce moment-là. Le contexte dans lequel nous disons les choses, et bien sûr la façon dont nous les exprimons, sont tout aussi importants que ce que nous disons.

Le miracle de Hanoucca n’a pas du tout commencé par un miracle. Tout a commencé avec une famille qui a refusé d’accepter le mal du décret. Elle s’est réjouie, a résisté et s’est battue pour ramener Dieu et la foi dans la vie quotidienne. Tout a commencé avec une famille qui refusait d’abandonner le Shabbat et la circoncision, et refusait de laisser sa fille tomber entre les mains impures du ministre grec local. Et ils ne croyaient presque pas qu'ils en étaient vraiment capables, mais soudain ils ont gagné (peu contre beaucoup), et soudain ils ont réussi à conquérir Jérusalem et à atteindre le Temple, et soudain ils ont eu l'opportunité d'allumer à nouveau la ménorah, d'illuminer l'obscurité de la guerre avec une grande lumière.

Certains apprendront à se connaître à la succursale, seront bénévoles ensemble, veilleront tard le soir pour colorier un programme de vacances pour trente campeurs, rivaliseront pour savoir quelle activité passer juste avant le début de l'hiver (il voudra jouer à Sarah's Life, elle voudra un message profond et hivernal) et un jour l'étincelle se produira. Au début, ils se cacheront, mais à la fin, cela deviendra le secret le plus ouvert qui soit, et ils se retrouveront sous la canopée.

Dans notre vie quotidienne, nous avons tendance à regarder divers événements sous un même angle, et ce sera généralement sous l’angle qui nous est familier et familier. Mais pour chaque réalité, événement ou décision, il existe presque toujours des perspectives supplémentaires à travers lesquelles la situation peut être examinée. Cette nouvelle nous invite à nous arrêter, à poser des questions et à élargir notre perspective sur la réalité.

ולכן דווקא השיעור שאנחנו מקבלים ממרים הקטנה, הופך פתאום משמעותי יותר ומלא בנחמה.מרים שמלמדת את אביה ואמה שהדרך לגאולה מתחילה בבית האישי של כל אחד מאיתנו. שבונה זוגיות איתנה, וממשיך להביא ילדים לעולם, למרות העתיד הקשה שמחכה להם.

וכמה אנחנו יכולים ללמוד מתהליך בניית אמון ואמונה מבורא עולם שהוציאנו ממצריים ביד רמה, וקרבנו לחופת סיני לקבל פני שכינה.

לא סתם רצו חז״ל לספר לנו שמתן תורה, בדיוק כמו חתונה, הוא רגע של התרוממות רוח, ושמחת לב גדולה, אבל הוא גם חיים שלמים של לשטוף את הכלים, לקום בלילה לתינוק בוכה, להביא פרחים לשבת ולוותר מי ראשון או ראשונה במקלחת.

כמה רגעים יפים של אהבה היו ביום ההוא. עם ישראל שמבקש ה׳, שמבקש ממשה שפעם אחת הם יזכו וישמעו קול אלוקים ממש, וכמה אהבה יש מצד הקב״ה שנענה להם ומתחיל בקולו שלו, וכמה אהבה יש גם ברגע בו הקב״ה מבין שזה גדול להם, ונותן את הזכות להמשך הדיבור למשה.

כי רגע אחרי החופה עם השלוש-מאות אורחים, שמלה מהממת, תזמורת (או די ג׳יי), ואלף תמונות לבחירה... מגיעים הכלים בכיור, והרצפה שמחכה לשטיפה, והפרחים של יום שישי, והלב בסוף כל הודעת וואטסאפ (ואם עוד לא התחלתם מומלץ).

אבל באותה מידה זה ברור שהמאמץ המשותף של בני ישראל במדבר שנרתמים יחד לבנות מקום לשכינה, הוא מחבר, ומגבש, ומרים את עם ישראל קומה.

ההבנה שאנחנו בני אדם, זקוקים לאיזה משהו מוחשי על האצבע בשביל להרגיש את מה שבלב.

הרי מי צריך תזכורת שהוא נשוי? מי צריך תזכורת ללב שאוהב? אבל אולי התזכורת היא דווקא ליום הזה שבו יד אוהבת ענדה את טבעת ללב מרקד. ליום הזה שעמדתם יחד תחת החופה. נרגשים. מתלהבים. כשהלב מתפקע מתוך ציפייה והתרגשות.