מאמרים #שידוכים

כי רבים וטובים יוצאים לדייטים ומחכים לאהבה ממבט ראשון שתגיע, ולעתים רחוקות רחוקות היא אפילו קיימת. אבל לרוב אהבה היא דרך שנבנית. ואפילו בעמל ובעבודה.

ויש כאלה שבימים הללו מתעצמת להם הבדידות החנוכיה שהדליקו שוב לבד בדירה בנחלאות, המפגש עם המשפחה המורחבת שמתרחבת ומתרחבת... והם שוב מגיעים לבד או נמנעים.

כמו תמיד בערב שבת פרשת שמות אנחנו קוראים דווקא לבני המשפחה, עשו מעשה! הסתכלו מסביבכם, תשאלו, חפשו בקבוצות שידוכים, התייעצו, פנו לשדכנים מקצועיים - לא משנה - אבל הזכות מוטלת גם עליכם.

אז הימים האלה צריך להזכיר לכולנו גם את הלבבות השבורים. את אלה שחסרים. את הבתים שעוד לא בנינו. ימי בין המיצרים. זמן להרבות אהבת חינם. זמן לחיבורים. זמן לזווג זיווגים.

ופתאום ההוא שלא רציתי אותו רק בגלל הגיל, או ההיא שלא יצאתי איתה שוב רק כי היא מדי התביישה... נראים לי פספוס רציני (ותשלימו אתם לבד, על איזה עוד ״קריטריונים״ משמעותיים שללתם, שפתאום בפרספקטיבה נראים לך שוליים כל כך!). ופתאום במחשבה קצת יותר מעמיקה, ואחרי עוד שנה שעברה אני מבין או את מבינה, שדיפדתי הלאה בגלל שטות. ולרגע פיספסתי את הדברים החשובים באמת.

מתי החיפוש הוא אחרי אהבה ממבט ראשון (כמו יעקב ורחל), או אולי שידוך על ידי מישהו שמכיר ויודע (כמו העבד שמשדך בין יצחק ורבקה). ואולי אפילו מין זיווג ידוע מראש, כזה שאנחנו צועדים יחד מימים ימימה (כמו אברהם ושרה).

נס חנוכה בכלל לא התחיל בנס. הוא התחיל במשפחה שלא הסכימה לקבל את רוע הגזירה. שמחתה והתנגדה ונלחמה כדי להחזיר אלוקים ואמונה לחיי היום יום. זה התחיל במשפחה שלא הסכימה לוותר על שבת וברית מילה, ולא הסכימה שבתם תיפול לידיו הטמאות של השר היווני המקומי. והם כמעט לא האמינו שהם באמת מסוגלים אבל פתאום הם ניצחו (מעטים מול רבים), ופתאום הצליחו לכבוש את ירושלים ולהגיע למקדש, ופתאום היתה להם הזדמנות להדליק שוב את המנורה, להאיר באור גדול את החושך של המלחמה.

​יש כאלה שיכירו אחד את השני בסניף, יהיו מד״שים ביחד, ישבו עד שעת לילה מאוחרת בשביל לצבוע לוח חופש לשלושים חניכים, יריבו על איזה פעילות להעביר רגע לפני תחילת החורף (הוא ירצה משחק חיי שרה, היא תרצה מסר עמוק וחורפי) ומתישהו הניצוץ יקרה. בהתחלה הם יסתירו, אבל בסוף זה יהפך להיות הסוד הכי גלוי שיש, והם ימצאו את עצמם מתחת לחופה.