מחשבות על פרסום שיביא בע״ה לנס
יש הרבה דרכים להגיע לחופה.
יש כאלה שיכירו אחד את השני בסניף, יהיו מד״שים ביחד, ישבו עד שעת לילה מאוחרת בשביל לצבוע לוח חופש לשלושים חניכים, יריבו על איזה פעילות להעביר רגע לפני תחילת החורף (הוא ירצה משחק חיי שרה, היא תרצה מסר עמוק וחורפי) ומתישהו הניצוץ יקרה. בהתחלה הם יסתירו, אבל בסוף זה יהפך להיות הסוד הכי גלוי שיש, והם ימצאו את עצמם מתחת לחופה.
יש כאלה שהשכנה המתוקה מהקומה השלישית תכיר ביניהם. בפעם הבאה שתפגשו בחדר המדרגות היא תספר ש״את חייבת להכיר את האחיין המתוק שלה מגבעת משואה״, ובפעם הבאה שתבוא להחזיר כוס סוכר היא שוב תזכיר ש״איך זה שעוד לא הכרתם״, ואז כבר לא יהיה לך נעים ממנה, ווואלה פתאום זה יעבוד. מסתבר שהאחיין האמת מתוק...
ויש כאלה שיכירו באוניברסיטה, יקטרו על כוס קפה על התנגשות של מבחנים בלתפי אפשרית, ואז יפגשו לסיים יחד איזה עבודה למרצה קשוח, ופתאום יפגשו לעוד עבודה ועוד עבודה...
באמת יש הרבה דרכים להגיע לחופה...
אבל החנוכה הזה גרם לנו לחשוב על פרסום כדי להגיע לנס.
לפעמים זה לא קורה מעצמו.
לא מכירים בסניף, או בעבודה, ואין חבר מהצוות שיפגיש.
ואז זה דורש יותר השתדלות שלנו.
צריך לפרסם ולהודיע לעולם: אני מחפש. תעזרו לי!
להודיע למשפחה, לחברים, להרשם בקבוצות, לפנות לשדכנים, ולעשות השתדלות כדי שהנס כבר יגיע.
נר שמיני של חנוכה. בואו נפרסם מה אני מחפש או מחפשת.כדי שבקרוב מאד תגיעו כבר לנס!
