סיפור חוזר

יש משהו בפרשות השבוע האלה שמדבר בית.

אמנם אנחנו בונים את בניין העם היהודי, האבות והאמהות הראשונים שלנו. 

אבל הבחירה של הקב״ה להקים אותנו דרך אבות ואמהות ראשונים (ולא מנהיגים או רבנים) היא מכוונת.

הקדושה האלוקית יש בה מימד חשוב של בית ומקום. זה מהותי.

זה זהותי. זאת ההשייתכות שלנו.

העם היהודי נבנה ממשפחה, ולהיות יהודי זה להיות חלק ממשפחה.

ולכן מרגש הסיפר בפרשת השבוע שלנו על השידוך הראשון.

על העבד שיוצא למצוא אישה לבן אדונו.

על החיפוש של מישהי שתתאים לבית החסד הגדול אליו הוא הולך להביא אותה. ועל ההשגחה האלוקית שמזמנת לו את רבקה. נערת חסד. שמביאה שפע של מים וברכה לעבד ולגמליו.

ואז מופלא אף יותר הרגע שבו העבד מספר את הסיפור למשפחתה של רבקה. והתורה חוזרת על כל הסיפור שוב. מבלי להחסיר פרטים.

התורה שבדרך כלל מקמצת במילים, ומשאירה אותנו עם שאלות רבות, בוחרת כאן להנכיח לנו את סיפור הכרת הטוב של העבד. את הרגע שבו הוא רוצה להעביר למשפחתה את הנתינה הגדולה שקיבל מרבקה, וכמה זה רוח הבית שאליו יביא אותה.

סיפור שלם שמלמד אותנו לתת קול לחסדים שפוקדים אותנו.

לתת להם מקום בחיק המשפחה.

לספר גם את סיפור ההיכרות והשידוכים, לתת לזה מקום ותודה.