התקווה לא נעלמת
לפעמים התקווה מתעוררת ברגע הכי פחות צפוי.
תנועת יד קטנה,
מבטים שקטים, עיניים טובות.
אחרי אכזבות, אחרי שְׁבִירוֹת, אחרי שנים של ציפייה
קל להאמין ש"אולי זה כבר לא יקרה"
שכבר פספסתי
או שאצטרך להתפשר על משהו שלא באמת שלי.
אבל התקווה לא נעלמת
היא רק מחכה לרגע המתאים לחזור.
לפעמים היא מתגנבת פנימה בלי שנתכנן
כמו אור קטן – שמזכיר ללב איך זה מרגיש לרצות שוב.
והרגע הזה – שבו התקווה מתעוררת מחדש –הוא כבר התחלה
צריך רק לתת שוב הזדמנות
וזוג לבבות פועמים.
