איזה דבר מופלא זה סליחה
איזה דבר מופלא זה היכולת להתחיל מחדש.
איזה דבר מופלא זה שאפשר לצעוק, להתעצבן, להיטלטל, אבל יש הזדמנות לעצור. להבין שאולי הויכוח הגיוני, אבל לא מה שהוא מעולל לנפש, ולא מה שהוא מעולל לביחד.
איך פתאום בויכוח ההגיון בורח מאיתנו.
פתאום הבעל שאני הכי אוהבת...
שאני כל כך מעריכה איך הוא זוכר להביא לי כל שישי את הפרחים שאני אוהבת. וחותך לי לעבודה את הפירות הכי יפים שיש...
הפך אתמול בלילה לזה שתמיד שוכח לסוגר אחריו את הארון (לפעמים הוא שוכח זה נכון, אבל שכחתי את הסדר שהוא עשה שם רגע לפני....) והוא תמיד זה שלא זוכר לזרוק את הזבל, וכל מיני ״תמידים״ כאלה, שחלק נכונים וחלקם לא, אבל כמה הם קטנים בתוך החיים עצמם.
ורק בלהט הויכוח הם גדלו וגדלו למימדים עצומים.
שלרגע אפילו אני לא הכרתי את הבעל שהרגע תיארתי.
כי במריבה ההגיון בורח.
אז כמה יפה היא היכולת לנשום רגע, ולהתחרט על כל מה שאמרתי, בוודאי על הדרך, ולבקש פשוט סליחה מזה שאני הכי אוהבת.
וכמה יפה התורה שנתנה לנו ארבעים ימי סליחות,
ועוד ועוד הדמנות להתחיל שוב מהתחלה.
