ורוח אלוקים מלטפת
הימים האלה שעוברים עלינו לא פשוטים.
הם מפחידים, ומדאיגים, וגם מתישים אחרי לילות בלי שינה ואזעקות שמטלטלות את הלילה.
לזאת שבעלה אי שם בעזה, והיא רצה עם הילדים מדי לילה למקלט השכונתי.
וגם לא לאלה שבעזה או בפילבוקס בפאתי ג׳נין, מתמגנים תחת קסדה ואפוד קרמי, נדחקים יחד בנמר.
וזה לא קל לזוג הקשישים שכבר קשה להם ללכת, ומתחילים לנוע אל המקלט כבר בהתרעה שלפני, כי אחרת לא יספיקו להגיע בכלל (ולפעמים האזעקה בסוף מתבטלת, אבל הם כבר שם, מחכים).
וזה לא קל למתמודדי הנפש, שחרדה נופלת להם על חרדה קיימת.
וזה לא קל למי שלבד וגם ככה קשה לו בבדידותו, מחפש אוזן קשבת, ולב לעבור איתו יחד חוויות חיים.
וזה לא קל למי שדואג ומי שפוחד.
ולא קל להיות היום חלק מעם ישראל, אבל אולי הכי ״עתיד״ זה להיות חלק מעם ישראל.
לדעת שאנחנו חלק מעם הנצח, ובטוח עוד יהיה כאן הרבה יותר טוב.
ורוח אלוקים מרחפת, ושומרת עלינו ביד מלטפת.
