הבאר - סיפור של חיבורים

מול באר של מים, נפגשות נשמות. לא סתם מפגש חולף, אלא נקודת התחלה, רגע של גילוי, מסע לעבר חיים.

כאן, בין אבני הבאר העתיקות, אפשר לראות רוך של תנועה, מבט של חמלה.

אפשר להציץ אל רועת הצאן - לראות איך היא מלטפת את הכבשים הקטנות, איך היא מגינה עליהם בעיניים נוצצות של אהבה. הבאר היא יותר מאשר מרחב מים. זהו מרחב של חסד. של חמלה. של אנושיות גלויה. כל תנועה  מספרת סיפור - חריצות שקטה,  דאגה עמוקה,  אכפתיות שלא ניתנת למדידה.

וחסד. כמה חסד לצאן, לרועים לאורחים על הדרך.וכשהרועים האחרים מדברים עליה, אפשר לראות את הכבוד, את הערכה. את איתנות המשפחה.כי הבאר של אז היא לא רק הפאב של ימינו ("את באה לפה הרבה"... "אפשר לשאוב לך משהו לשתות"...) והיא לא רק נקודת מים. הבאר היא סיפור של התחלות. של הזדמנויות. 

של רגעים שיכולים להפוך לאהבה של נצח.