להיזכר ב״למה״

סוכות זה אחד החגים האהובים.

המצווה לשמוח, חג שבמהותו יש אושפיזין ואירוח, וגם ההרפתקה של מעבר לבית זמני שכולו טבע והידור בקישוטים.

וזה מפליא. כי הסוכה היא בעצם תזכורת למסע לא קל בכלל. לסוכה של נדודים, מתמשכים וארוכים (ארבעים שנה!), עם רגעים של תלונות על אוכל ומים, ואויבים שמנסים לפגוע.

ובכל זאת התזכורת נשארת מתוקה ומזמינה.

ואחד התרגילים שאנחנו מייעצים לזוגות ברגעי משבר, הוא להיזכר בלמה הם ביחד, להיזכר מה הדבק הנסתר שגרם להם להתחבר.

ופתאום יש איזה ניצוץ שמצליח להבקיע מבעד לכעס ולעלבון.

פתאום חוזרים לאמונה, ולכיף המשותף ואפילו לאהבה.

ויש משהו בחג הסוכות (בניגוד לפסח שמזכיר את הטיט והמרירות והקושי) שמזכיר לנו רק את האמונה המחולטת שלנו בבורא עולם, ואת ההגנה שהוא נתן לנו במשך ארבעים שנה.

ואיזו שמחה זאת להיות עטופים בסוכה שמזכירה לנו מעטפת של ארבעים שנות מדבר.

סוכה של חסד נעורייך.

חג שמח!