ושוב עונת החתונות
ושוב 3 הזמנות תלויות על המקרר.
והחתונות האלה שהם שמחה גדולה (בטח לעם ישראל שעדיין בעיצומה של מלחמה)
הם כאב גדול למחפשי הזוגיות.
הם מראה הפוכה לאלה שהצליחו, בעוד הם שוב ושוב מנסים.
שוב ושוב מקווים כל כך ומתרסקים.ואוספים את עצמם, אולי הפעם זה ילך, ושוב...ואז הם באים לאמא ואבא לחיבוק, ו 3 הזמנות על המקרר...
ואולי הכי קל להגיד, תורידו את ההזמנות מהמקרר, יש כל כך הרבה דרכים לזכור את החתונות (יומן של גוגל, לוח שנה בבית), לא צריך להכאיב.ומצד שני, החתונות האלה הם כאן. הם חלק מהחיים. למרות שהאושר הגדול של משפחה אחת, הוא תזכורת לכאב למשפחה שעוד לא הגיעה לרגע.
ואין כאן אמת אחת מוחלטת.
אם זה מאד רגיש, אולי באמת אפשר שלא לתלות דווקא על המקרר.אבל מה שיותר חשוב לתת מקום לכאב, לתת מקום לחיפוש, לדרך, כולל הטלטלות שבה.ולהבין שבאמת קשה זיווגם כקריעת ים סוף, והמחפשים מטולטלים להם במים עמוקים.ולעזור!
לחפש, להציע, לדבר את החוסר. בכל מפגש חדש לספר שיש לנו מישהו שמחפש, אולי דווקא מהמעגל הזה תבוא הישועה.וגם לפנות לשדכנים זאת דרך שעובדת, שבוודאי יכולה לקדם גאולה.
אנחנו כאן בשבילכם!
