מתנתקים על מנת להתחבר
זה הולך ונהיה יותר ויותר נפוץ, למצוא זוגות צעירים, רגע אחרי החתונה, בטיול של כמה חודשים בתאילנד או בויטנאם.
בארץ שלנו זה מחבר בין הצורך להתאוורר אחרי הצבא, להתנתק, וגם להתרגל לזוגיות אישית ואינטימית. לביחד בלי משפחה מורחבת מסביב, בלי חברים ומחוייבויות, אלא רק אני - אתה - הנוף - והאתגרים.
ואחרי שירות צבאי במדינה כמו שלנו, בוודאי שהצורך הנפשי לטבע ושקט - הוא מתבקש.
והזוגות גם טורחים להדגיש, כי זאת הזדמנות שאחר-כך לא חוזרת. נכנסים לרצף של לימודים, עבודה וילדים, ובאמת קשה להתנתק ולצאת לכמה חודשים, באמצע החיים.
אבל דווקא ההמצאה הזאת של לצאת לטבע, להתנתק מהיום-יום הרגיל והשואב, רגע אחרי החיבור הגדול, היא עתיקת שנים.
כבר אלפי שנים, שרגע אחרי ההתעלות הגדולה של ראש השנה ויום כיפור, כולנו יוצאים אל הטבע. מתנתקים משיגרה של בית, מתרחקים מיום יום רגיל ושואב, ויוצאים לסוכה: רק אתה - אני - הנוף והאתגרים.
רק אתה - אני - המשפחה - ואלוקים.
ויש משהו במפגש הזה שהוא בחוץ, באוויר הפתוח, אל מול מזג אוויר הפכפך של תחילת שנה, שמפגיש אותנו עם הפנימיות האלוקית שבנו, נטולת מחיצות של בית, טבע, אלוקים ואדם - נפגשים.
