קח את מתנת לבם
המדרש מספר לנו שכשהביאו הנשיאים את קרבנם לכבוד חנוכת המשכן, משה לא רצה לקבלו. הוא חשש מהתוספת שלהם לקודש.
מה פתאום להביא עגלות לנשיאת המשכן?
אם הקב״ה ציווה שנישא אותו ביד, הררי שכך יהיה.
ועל כך אומר לו רבונו של עולם: קַח מֵאִתָּם!
קח את מתנת לבם, קח את כוונתם להקל על הלווים את המשא בקודש.
קח את העגלות שכוונתם לייעל ולהקל.
קח את הנשיאה שלהם במשא.
ועל זה מביא המדרש את הפסוק משיר השירים:
יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה
כמה יופי יש ברצון של איש מישראל שכוונתו טהורה לפני אלוקים.
כי שהרצון הוא אמיתי, כי כשהכוונה טובה ויש חיבור
אז גם מצטרפת השכינה.
וזה נכון במסעי ישראל במדבר, וזה נכון בקורבנות הנשיאים, וזה גם נכון בכל בית שהוא מקום לשכינה.
כוונה טובה, רצון אמיתי, וביחד.
מביאים לאהבה ששכינה שורה בתוכה.
