לפעמים נראה שיצחק קצת מתפספס לנו.
אין לו את הראשוניות של אברהם, את פריצת הדרך, את הגילוי, את החיפוש.
ומצד שני גם אין לו את היעקביות של יעקב.
אין לו את הדרייב הזה שאוחז בעקב אחיו ולא מרפה, אין לו את הנדודים, את הייסורים.הוא פשוט יצחק.
ממשיך דרך, מעביר דרך, רואה את העולם בעיניים טובות של צחוק ושמחה.
ואולי משהו בפשטות הזאת מאפשר לאהבה לקרות, להתפתח.
אולי משהו בניחותא הזאת שלא מחפשת לפרוץ עולמות חדשים, מאפשרת להתכנס הביתה, פשוט להיות עם האישה ולתת מקום לאהבה.
ומה שיפה שכשהיא כבר נוכחת, היא מצליחה לעבור הלאה אל הדור הבא.יעקב שכולו מאבק וייסורים, כבר מכיר מה זאת זוגיות טובה ואהבה מבית אבא, וגם הוא מתאהב ברחל הרועה.
ואיזה לימוד מדהים זה להבין שיצחק בהיותו ממשיך דרך, שלא מחפש להביא לעולם חידושים, מביא לעולם את האהבה, וכמה אנחנו זקוקים לה בשביל זוגיות טובה, בשביל שנים ארוכות של ביחד.ואיזה לימוד גדול זה להבין שכשיש אהבה בעולם, היא כבר פה בשביל להישאר.
והיא תשרוד אלפי שנים, ותחזיק המוני זוגות ביחד.
בפריצת דרך, בנדודים, לפעמים גם בייסורים, אבל בעיקר בעיקר בדרך של להיות ולחיות.