ועדיין בהשפעת מתן תורה שבפרשת השבוע, והברית שנכרתה בין עם ישראל לקב״ה ביום ההוא בהר סיני.
כמה רגעים יפים של אהבה היו ביום ההוא. עם ישראל שמבקש ה׳, שמבקש ממשה שפעם אחת הם יזכו וישמעו קול אלוקים ממש, וכמה אהבה יש מצד הקב״ה שנענה להם ומתחיל בקולו שלו, וכמה אהבה יש גם ברגע בו הקב״ה מבין שזה גדול להם, ונותן את הזכות להמשך הדיבור למשה.
וכמה אהבה יש בעם ישראל שמוכן לעשות, לקיים עוד בטרם ישמע, ולא פחות אהבה יש בדור שמקבל מתוך הבנה עמוקה יותר בימי מרדכי ואסתר.
דור שמעיד שהברית עדיין עומדת. אחרי נדודים במדבר, ובנייה, וחורבן והגליה, והעם עדיין זוכר לריבון עולמים אהבת נעורים של מדבר.
ואיזה שיעור זה לכולנו על התחשבות, ורגישות ומילים של אהבה.