הצד שלי, הצד שלה

השבוע פגשתי חבר שסיפר לי שבשבת הם אירחו את המחותנים שלהם יחד עם הזוג הטרי. וכמה זה מיוחד לאפשר לכלתם להיות גם איתם וגם עם ההורים שלה, וכמה לו ולאשתו היה נחמד כי ביניהם ובין המחותנים יש כימיה טובה וגם כל כך הרבה במשותף דרך החיבור של הזוג הצעיר.

כי חתונה היא ברית שמאחדת בין שניים, אבל מאחדת גם בין שתי משפחות שיתחברו באמצעות זוגיות שנבנית, נכדים משותפים, ושלל אירועים כמו: חנוכת בית, אירועים משפחתיים ואפילו טקס קבלת התואר או הדרגה.

והחיבור הזה שכולו עתיד הוא בעצם חיבור שמקורו גם בעבר: במסורות המשפחתיות, באישיות, בהרגלים, ובמטען שכל אחד ואחת מביאים לחיים הזוגיים.

ולא מעט פעמים אנחנו שומעים על מתח שישנו בין בני זוג בתחילת הדרך, על רקע ההרגלים השונים שכל אחד מביא איתו, והמסורות שלא תמיד מסונכרנות ואפילו הציפיות בין החלום הזוגי ליום יום שקורה בשטח.

אז חיבור כזה שבין מחותנים הוא מתנה גדולה לזוג שרואה איך הפערים לא באמת כאלה גדולים, ואיך אותם ״בתי גידול״ מצליחים להתחבר, להרמוניה אחת טובה.