חזל״ש דורש זמן
אז חזלשו אותנו, וחזרנו לשיגרה.
מלילות בלי שינה, ריצות מהירות למקלט באמצע הלילה, וחופש כפוי מהעבודה, אנחנו בשיגרה הרגילה (או כמעט רגילה, כי בכל זאת יש עזה, וחטופים, ובשורות קשות, ומילואים), אבל עדיין האיום המיידי שהקפיץ לנו את הדופק למאתיים, ואת כמות הדאגות לאלפיים, כרגע ברגיעה.
ולכאורה זה הכי קל.
לפזר ילדים לבית ספר, לצאת לעבודה, להוציא מהמקלט את התאורת חירום, והמטען והבמבה.
אבל רבים מאיתנו מתקשים במעבר הזה.
לוקח זמן להסדיר נשימה, ולהחזיר את הלילה מעוררות לשינה.
וזה נורמלי.
וזה דורש הסתגלות. לכולם.
אבל בוודאי למי שיש בן ברפיח, או בעל בסבב חמישי, או מי שגר לבד בדירה.
קשה לתת אמון ביום-יום הרגוע, קשה לנשום בביטחה.
אז תנו לעצמכם את הזמן.
תעזרו בתרגילי נשמה, תפגשו עם חברה טובה, תתפנקו במקלחת חמימה.
תתמודדו עם כל רגע רק לאותו הרגע, ותהיו גאים בעצמכם!
ואם יש בכם כוחות לתת, אז תדעו שיש לזה יכולת לרפא.
תרימו טלפון להוא שלבד, ולזאת שמשתגעת מדאגה לבן, ולמשפחה שהבן שלה נפצע בעזה.
לתת זאת המתנה הכי טובה שאתם יכולים לתת לעצמכם ולעולם.
לתת באהבה ובאמונה בטוב שעוד יבוא.
