התקווה


התקווה 

שילה כץ - מנהל היחידה ללימודי חוץ, גבעת ושינגטון, ויועץ נישואין וזוגיות

עם ישראל כולו חגג לאחרונה את תשעת ימי התשועה - מיום השואה והגבורה ועד יום העצמאות.

באחד הימים שמעתי ראיון עם אם שכולה שנשאלה כיצד היא מתמודדת עם ההוראה שלא לעלות לבית העלמין ביום הזיכרון לחיילי צה"ל.

האם השכולה ענתה בצורה עוצמתית וכך אמרה:

"כואב לי כל כך. מבחינתי, שתי דקות הצפירה בבוקרו של יום הזיכרון כשאני עומדת על קבר בני עם עוד עשרות אלפי ישראלים, הינם מעמד הר סיני." והאם המשיכה, "השנה לא אעמוד בהר הרצל, ולא אניח פרח על קבר בני, ולא יהיו עוד עשרות אלפי ישראלים יחד איתי בהר הרצל, אבל יהיו איתי עוד מיליוני ישראלים ספונים בביתם ושומרים על ההוראות כדי שלמדינה היקרה שלנו תהיה תקווה."

תקווה זאת גאווה, תקווה זאת אמונה, תקווה זאת שאיפה, תקווה זאת ציפייה, תקווה זאת לראות את האור בתוך החושך.

משפחות רבות נמצאות כבר כחודשיים בתוך קפסולת זמן שונה וייחודית. כולנו עצרנו את חיינו הרגילים והוכנסנו לסגר ארוך ומתמשך. אסור לבקר את הילדים, אי אפשר לנשק את הנכדים, אי אפשר לעזור להורים המזדקנים - מציאות שלא תיאמן!

בתוך קפסולת הזמן הזו, זוגות רבים מתקשים בניהול תקין של זוגיות מאושרת כפי שהכירו, וזאת בשל סיבות רבות ומגוונות: שינוי אורח החיים, בעיות פרנסה, בעיות בריאות, שעות מרובות עם כל המשפחה הגרעינית בתוך ארבע קירות ללא אוורור ממושך ויכולת הפגה, הדאגה והחשש מהעתיד, וכדומה.

תשעת ימי התשועה מלמדים אותנו כי מהבור השחור והאפל ביותר ניתן לצאת ולהגיע לפסגות הגבוהות ביותר. וכשם שהדבר נכון ביחס לאומה, כך הוא נכון גם ליחסים בין בני זוג.

בני זוג חייבים שבכל מצב יהיו להם התקווה לשיפור, ציפייה למצב טוב יותר, שאיפה לזוגיות טובה יותר, אמונה ביכולת עצמית זוגית לשיפור הזוגיות, וכמילות ההמנון, "עוד לא אבדה תקוותנו..."

אסור אף פעם לאבד תקווה, אסור להתייאש ולהרים ידיים. צריך אמונה של שני בני הזוג ביכולת ובעוצמה העצמית של שניהם יחדיו כדי לצאת ולפרוח.  


הכותב הינו בעל קליניקת "מיזוג" – זוגיות. העצמה. התחדשות.
מעביר הרצאות וסדנאות, לזוגות, רווקים ורווקות.
לתגובות: 054-7002069 / meezoog1@gmail.com