Articles #נקודת מבט

יש תקופות שבהן נדמה שהלב סגור. שהעולם ממשיך הלאה – ורק אני מחכה. מחכה שיקרה משהו. שיגיע מישהו.

אחד הפחדים הכי שקטים – והכי כואבים – הוא שזה שוב לא ילך. שניפתח, נרגיש, ננסה… ושוב נתאכזב. כי כבר חווינו שבר של לב, והרגשנו איך קשר מתפרק ואז ההגנה הכי טבעית היא לעצור להפסיק לנסות להגיד לא, אחרי לא, אחרי לא.

עדיין מלחמת חרבות ברזל. עדיין מסוכן לנסוע כאן בכבישים. ועדיין כולנו חפצי חיים ושלום. מרבים באהבה. בין אישה לאישה. בין חברים. בין קולגות. בתוך המשפחה. וגם עם אלה החושבים אחרת מאיתנו.

עדיין מלחמת חרבות ברזל. עדיין מסוכן לנסוע כאן בכבישים. ועדיין כולנו חפצי חיים ושלום. מרבים באהבה. בין אישה לאישה. בין חברים. בין קולגות. בתוך המשפחה. וגם עם אלה החושבים אחרת מאיתנו.

יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה כמה יופי יש ברצון של איש מישראל שכוונתו טהורה לפני אלוקים. כי שהרצון הוא אמיתי, כי כשהכוונה טובה ויש חיבור אז גם מצטרפת השכינה.

ולא קל להיות היום חלק מעם ישראל, אבל אולי הכי ״עתיד״ זה להיות חלק מעם ישראל. לדעת שאנחנו חלק מעם הנצח, ובטוח עוד יהיה כאן הרבה יותר טוב. ורוח אלוקים מרחפת, ושומרת עלינו ביד מלטפת.

אז חזלשו אותנו, וחזרנו לשיגרה. מלילות בלי שינה, ריצות מהירות למקלט באמצע הלילה, וחופש כפוי מהעבודה, אנחנו בשיגרה הרגילה (או כמעט רגילה, כי בכל זאת יש עזה, וחטופים, ובשורות קשות, ומילואים), אבל עדיין האיום המיידי שהקפיץ לנו את הדופק למאתיים, ואת כמות הדאגות לאלפיים, כרגע ברגיעה.

תסתכלו מסביב, תראו כמה מהחברים שלכם חזרו להורים לימים הטרופים האלה. יצאו בדאגה ביום שישי שלפני כמעט שבועיים, ארזו במהירות תיק לזמן בלתי ידוע, ויצאו. וזה לא תמיד קל לחזור להורים. לא עם כלב ושלושה ילדים, וגם לא כרווקה שעדיין מחפשת, וזקוקה לשקט שלה, וליום-יום בלי מבטים של ״מה יהיה״ או ״עד מתי תהיי לבד״....

בפרשת השבוע שקראנו, משה רבנו, המנהיג הגדול ביותר של עם ישראל בכל הזמנים, שהוציא אותנו ממצרים ודאג לנו כמו אמא שדואגת לילדיה, מועד לרגע ומכה בסלע במקום לדבר אליו. חז״ל מנסים להבין מה היה שם ברגע הזה. מה גורם למשה שמגן על ישראל שוב ושוב, לאבד משלוותו ולהיות לרגע מישהו אחר.

ורגע לפני שנגיע לימי החורבן, תחשבו גם עליהם בחתונה הבאה שתהיו בה. תחשבו רגע על החבר הרווק או האחיינית הרווקה. תסתכלו על מי שיושב אתכם בשולחן, תפתחו בשיחה, תספרו עליו או עליה. אולי יש להם מישהו להציע? אולי יש להם כיוון שעוד לא חשבנו עליו?

זה לא קל להיות הורים לילדים שעדיין מחפשים שעוד לא מצאו את הזוגיות, והם מסתובבים חסרים בעולם. שלא תמיד מוצאים את המקום שלהם בבית שקשה להם בשקט כשאף אחד לא נמצא וקשה להם להיות כשכל הנשואים מגיעים וקשה להם כשמתעניינים, וקשה להם כשמעירים, וקשה להם כשמתבדחים, וקשה להם - כי זה באמת קשה.

והיא כבר שנים עורכת דין מוצלחת, עושה חיל ועוזרת לאנשים בנבכי בתי המשפט, והוא שוב עלה בדרגה, וקבל עלייה במשכורת, אבל הלבד שלהם עדיין חסר, הזוגיות עוד לא הסתדרה. וזה לא בגלל שמשהו "לא בסדר" בהם. להפך – הם חכמים, טובים, עמוקים אבל השנים עוברות, והלב שלך כבר רוצה לראות אותם מאושרים.