Articles #סליחה

That is why forgiveness is so important. To know that even if for a second we lost the way, and in the course of life we ​​ignored, refused, divided and hurt the one in front of us, we declare together that we are human. that is allowed to be wrong. That it is permissible to lose one's way, yet this togetherness is important to us and we are ready to start over and accept each other.

It is also important to know how to fight. No, we were not confused. Our recommendation for the couple is to occasionally even fight a little. Why fight? Because keeping it in your stomach, holding back, keeping quiet, giving up again and again at the cost of the anger filling up, the stomach exploding in a moment, is usually a recipe for an explosion. Better to talk, share, open up. Yes, also to complain and grumble. And if necessary then also argue and fight. But this is the way to share with your partner what is on your heart, and this is the way to find a more correct path together. A solution that is better for both of you. And why else fight? Because fighting is an important skill. that it is really important to learn it and practice it. that it is important to experiment with it and do it right. In a way that doesn't hurt, doesn't diminish, and doesn't humiliate or punish. And why else fight? Because reconciliation after a quarrel is a great gift. A moment of grace where we can once again breathe together, dream together, rejoice together. And reconciliation after a fight can bring the relationship to new and better places. So the way of sharing, opening up, fighting and then completing and building a higher floor, this is the way to love. #sorry

​So Shira and Yoni (the names are not real) are like that. They met at a demonstration 13 years ago. They both stood and shouted waving their hands enthusiastically, screaming from the bottom of their hearts, when suddenly their mutual shout remained suspended in the air for a moment, their eyes met and half an hour later they were already sitting together for coffee. There they discovered that it's crazy how they didn't meet before. In so many places their lives overlapped. They were in the same tribe in Bnei Akiva, quite close branches in the same district, so how come they didn't meet in any camp? Both graduated together 3 years ago at Ariel University. And both of them have been participating in Tuesday's demonstrations for a long time.

ואיך פתאום הבעל שאני הכי אוהבת... שאני כל כך מעריכה איך הוא זוכר להביא לי כל שישי את הפרחים שאני אוהבת. וחותך לי לעבודה את הפירות הכי יפים שיש... הפך אתמול בלילה לזה שתמיד שוכח לסוגר אחריו את הארון (לפעמים הוא שוכח זה נכון, אבל שכחתי את הסדר שהוא עשה שם רגע לפני....) והוא תמיד זה שלא זוכר לזרוק את הזבל, וכל מיני ״תמידים״ כאלה, שחלק נכונים וחלקם לא, אבל כמה הם קטנים בתוך החיים עצמם.

זה דבר די מטורף הימים האלה בהם הקב"ה אומר לנו אני כאן. אני בשדה. רק תבואו. מין דלת שנפתחת ורק מחכה לנו שנכנס. והמדהים הוא שהדלת הזאת תמיד פתוחה. אבל הקב"ה מבין שאנחנו אנושיים. שאנחנו זקוקים לסימון של זמן, זקוקים לתאריך על הלוח. כי קשה להיות בתודעת תשובה תמידית. אז יש חודש, ואז עשרה ימים ויום אחד של שיא של כפרה. שיא של קירבה. שרק מחכים לנו שנגיע. ויועצים זוגיים מייעצים הרבה פעמים לא ללכת לישון בריב. גם אם היה ויכוח קשה ונוקב. לדבר ולהשלים רגע לפני שהלילה יורד.

ויש משהו באווירה של ערב יום הכיפורים שנותן הזדמנות להכניס יותר שכינה גם הביתה. הזדמנות לסליחה גם בין הבעל, האישה והילדים. הזדמנות לשחרור נדרים בתוך המשפחה, לשחרר מחויבויות מעיקות שתוקעות את הזוגיות ואת הבית. והזדמנות לברך אחד את השניה בטוב ובחיים.